למה אני תמיד בוחרת את אותו סוג של גברים?

"אני לא מבינה איך זה שוב קרה לי". בהתחלה הוא נראה שונה. הפעם זה הרגיש אחרת.
ואז, לאט־לאט, אותה תחושה מוכרת חזרה.
שוב את מרגישה שלא רואים אותך באמת, שוב את מתאימה את עצמך, שוב את מחכה שהוא ישתנה.
ושוב את שואלת את עצמך - איך יכול להיות שאני תמיד בוחרת את אותו סוג של גברים?
האם אנחנו באמת בוחרות?
אנחנו אוהבות לחשוב שאנחנו בוחרות את בני הזוג שלנו בצורה מודעת.
אבל בפועל, הבחירה שלנו מושפעת גם מהרבה דברים שאיננו מודעות אליהם.
מהבית שבו גדלנו למשל. מהדרך שבה למדנו בבית לקבל אהבה.
מהאמונות שפיתחנו על עצמנו עם השנים, ומהקשרים הראשונים שעיצבו את הדרך שבה אנחנו חוות קרבה.
לכן, לפעמים אנחנו לא בוחרות את מה שטוב לנו.
אנחנו בוחרות את מה שמרגיש לנו מוכר.
והמוכר לא תמיד בריא.
המוח שלנו אוהב את המוכר, גם אם הוא כואב.
אם גדלת בסביבה שבה היית צריכה להילחם על תשומת לב, ייתכן שתימשכי לגבר שקשה להשיג.
אם התרגלת להתאים את עצמך לאחרים, אולי תרגישי בבית דווקא עם אדם שתופס הרבה מקום.
אם אהבה תמיד הייתה כרוכה במאמץ, יכול להיות שגם בזוגיות תחפשי משהו שצריך "לעבוד עליו".
לא כי זה מה שאת רוצה.
אלא כי זה מה שהמוח שלך למד לזהות כאהבה.
לפעמים אנחנו מתאהבות בפוטנציאל. זו אחת המלכודות הנפוצות ביותר.
אנחנו לא מתאהבות רק במי שעומד מולנו, אנחנו מתאהבות גם במי שאנחנו מאמינות שהוא יכול להיות.
"אם רק יעבור את התקופה הזאת...", "אם רק ילמד להיפתח...", "אם רק יבין כמה אני אוהבת אותו..."
"אם....".
אבל זוגיות לא נבנית על פוטנציאל.
היא נבנית על המציאות. על מי שהאדם בוחר להיות היום. לא על מי שאנחנו מקוות שיהיה בעתיד.
ומה עם הכימיה?
הרבה נשים אומרות "יש בינינו כימיה מטורפת" וזה יכול להיות נכון.
אבל חשוב לזכור שכימיה אינה תמיד סימן להתאמה.
לפעמים היא דווקא סימן לכך שמישהו נגע בפצע ישן.
אם קשר מרגיש עוצמתי מאוד כבר מהרגע הראשון, שווה לעצור לרגע ולשאול - מה בדיוק כל כך מוכר לי כאן?
לפעמים אנחנו קוראות לזה "כימיה", כשבעצם זו תחושת מוכרות עמוקה. המוח מזהה דפוסים שכבר פגש בעבר ואומר לנו - "אני מכיר את זה, זה הבית". אבל מוכר אינו תמיד בטוח, ובריא אינו תמיד מרגש בהתחלה.
לכן כדאי לעצור ולבדוק האם את נמשכת לאדם שמולך - או לתחושה הישנה שהוא מעורר בך.
אי אפשר לשנות את מי שנמשך אלייך. אבל אפשר לשנות את מי שאת בוחרת להכניס לחיים שלך.
וזה הבדל גדול!
ככל שאנחנו מכירות טוב יותר את עצמנו, אנחנו מתחילות לזהות מוקדם יותר את המקומות שבהם אנחנו שוב מתפשרות.
שוב מתעלמות מנורות אדומות.
שוב מסבירות לעצמנו למה "זה לא באמת נורא".
דווקא שם מתחיל השינוי.
אז איך שוברים את המעגל?
לא באמצעות חוקים כמו - "אני לא אצא יותר עם גברים כאלה."
אלא באמצעות היכרות עמוקה יותר עם עצמך.
להבין מה מושך אותך.
מה מפחיד אותך.
מה את מחפשת באמת.
ומה גורם לך לוותר על עצמך בתוך קשר. מתי את מתחילה להתאים את עצמך.
כי ברגע שאת מבינה את הדפוס, נפתחת בפנייך אפשרות חדשה.
לא לבחור מתוך פחד.
לא לבחור מתוך בדידות.
לא לבחור מתוך תקווה שתצליחי להציל או לשנות מישהו.
אלא לבחור מתוך הערך שלך. אהבה בריאה מרגישה אחרת.
נשים רבות חושבות שאהבה חייבת להיות סוערת. מלאת דרמות, עליות וירידות, חוסר ודאות.
אבל במקרים רבים, אהבה בריאה מרגישה דווקא... שקטה.
יש בה ביטחון. עקביות. כבוד. סקרנות. הדדיות.
אין צורך לרדוף, אין צורך להוכיח ואין צורך להצטמצם כדי שיהיה מקום לאחר.
אולי בסופו של דבר השאלה היא לא "למה אני תמיד בוחרת את אותו סוג של גברים"?
אלא "מה בי מרגיש כל כך מוכר בתוך הקשרים האלה"?
כי ברגע שהתשובה לשאלה הזאת מתחילה להתבהר, גם הבחירות שלנו מתחילות להשתנות.
ולפעמים, בפעם הראשונה, אנחנו לא בוחרות את מה שמוכר.
אנחנו בוחרות את מה שטוב לנו.